הדואר בראי הזמן - ימי הביניים
בימי הביניים לא פעלו ארגוני דואר ריכוזיים - הדרכים היו משובשות, ומכתבים לא נשלחו אלא על ידי נוסעים מקריים ושליחים פרטיים. אולם, לחצר המלכות, למסדרים הדתיים ולאוניברסיטאות היו ארגוני דואר משלהם. במשך זמן ניכר קיימה הכנסייה מעין דואר על ידי הנזירים, שעברו ממנזר למנזר, ובדרכם היו לוקחים מכתבים של אנשים פרטיים ומוסדות שונים. המכתבים היו סגורים, ושליחי הכנסייה לא העבירו ידיעות בעל-פה.
|
סוג אחר של רצים היו רצי האוניברסיטאות, שגם הן פיתחו רשת דואר מסוימת. האוניברסיטה הפריסאית הצטיינה בשירות הדואר שלה, ובשירותיה השתמשו אנשי עסקים ואחרים. בסוף המאה ה - 13 פיתח מסדר האבירים הגרמני שיטה משוכללת יותר של דואר. פקיד מיוחד היה מטפל במכתבים הנכנסים והיוצאים. לאחר שנרשמו המכתבים בספר, לפי מספרים, היה אותו פקיד שם אותם בשק דואר, ודוור רכוב על סוס היה מוביל את השק לתחנה הקרובה של המסדר ומקבל שם שק מכתבים, שהיה מיועד למקום מוצאו. זו הייתה תחילתו של שירות דואר מסודר, אלא שהוא שימש את מסדר האבירים בלבד. "דואר אבירים" זה, התקיים עד סוף הרבע הראשון של המאה ה-16.
|
עם צמיחתן של המדינות הלאומיות הקימו השלטונות שירותי דואר לאומיים, שהיו נתונים לפיקוחם והחליפו את שירותי הדואר הפרטיים.
|
הדואר היהודי בימי הביניים קיים פעילות מסועפת, שהודות לה נשמר המגע בין המרכז הדתי-רוחני של האומה - ארץ ישראל - לבין הקהילות בגולה. מעמדן של הישיבות בתקופת הגאונים (מאות ז-י"א בבבל; מאות י - י"א בארץ ישראל), כמרכזים רוחניים של עם ישראל, היה מותנה בקשרי דואר קבועים ומסודרים ביניהן לבין התפוצות. ואמנם, מאות המכתבים שנשתמרו מאותה תקופה מעידים כי "רשת הדואר" היהודית בימי הביניים הקיפה את כל תחום השלטון האסלאמי, ושלוחותיה הגיעו עד לאירופה הנוצרית. הקבצים השונים של תשובות הגאונים מעידים עד כמה היה הדוק קשר זה, וכן מה רבה הייתה דאגתם של הגאונים לכל סימן של התרופפות קשר-המכתבים. רב שרירא ורב האי, למשל, הביעו את תמיהתם והתמרמרותם על התרופפות הקשרים עם קהילות ספרד וצפון-אפריקה. גם גאוני ארץ ישראל קיימו רשת מסועפת של חליפת מכתבים. בגניזת קהיר הידועה נמצאו עשרות מכתבים. שבהם קוראים הגאונים לקהילות השונות לבוא לעזרת הישוב היהודי והישיבות בארץ ישראל. מכתב מעניין, שנכתב בשנת 1033 מראש ישיבת "גאון יעקב" בירושלים לידידו בקהיר, מתאר בסגנון חי את רעידת האדמה שפקדה את ארץ ישראל. מכתב אחר, שנשלח בשנת 1211 על-ידי יהודי שעלה לארץ מצרפת, מתאר את מסעו המקיףבארץ ומסיים את מכתבו במשפט רב עניין זה: "ויש לי חותם מלך ירושלים ,בידי עדות מכתב זה". הווה אומר, שהמלך של ירושלים (הכוונה כנראה, למלך הצלבני) הטביע את חותמו על המכתב ההוא לעדות ולמזכרת.
|
רבים ושונים הם המכתבים שנשלחו מארץ ישראל לגולה בימי הביניים וראשית העת החדשה: אגרות של יחידים ומכתבי קהילות וקיבוצים, מכתבי תושבים ואגרות של תיירים; מכתבים של עולים מתנחלים ועולי רגל, מכתבים של אלמונים ואגרות של אישים ידועים )הרמב"ן, ר' עובדיה מברטנורא ועוד). במכתבים אלה- תיאור חיי יומיום וציור מאורעות מרעישים, בשורות טובות ובקשות עזרה, קריאה להתיישב בארץ ולגאול אותה מהריסותיה. גם ספרות השאלות ותשובות הרבניות, שנמשכה במשך מאות שנים, אינה למעשה אלא חליפת-מכתבים, או אוסף של איגרות שהוחלפו בין יחידים או קהילות לבין גדולי התורה. חליפת מכתבים דתית הלכתית זו הקיפה גם היא מרחבי ארצות ויבשות. |