הדואר בראי הזמן - הדואר התורכי

בין בתי הדואר הזרים לבין הדואר העותומני שררה תחרות עזה. התורכים השתדלו לצמצם את פעילות בתי הדואר הזרים, אולם לא יכלו לעשות זאת, מפאת חסות הקונסולים. יעד עיקרי לתחרות היה היישוב היהודי, בהיותו צרכן עיקרי של שירותי הדואר. כך נפתחו סניפי דואר ברבעים היהודיים של ירושלים ובמספר מושבות יהודיות. אמצעים נוספים שהופעלו, במסגרת תחרות זו, כללו איסור על אזרחים לשגר מכתבים באמצעות בתי הדואר הזרים, וכן שמירת הזכות להעביר הדואר ברכבת לדואר עותומני בלבד. התורכים לא הרשו להסיע דואר אוסטרי ברכבת העולה לירושלים, ואף אסרו על אנשים להעביר מכתבים בידיהם.

הנחת קווי הטלגרף בין עכו לחיפה ובין יפו לירושלים בשנים 1864 - 1865 ציינה את צירופה של ארץ-ישראל למערכת תקשורת טלגרפית שהקיפה את האימפריה העותומנית. משרדי הדואר התורכי, שסיפקו שירותים אלה, היו ממוקמים בערים הגדולות - עכו, חיפה, נצרת, צפת, טבריה, ירושלים, יפו ועזה. הם נחלקו לשני סוגים: משרדים בין-לאומיים- שמהם נשלחו מברקים בשפות האירופיות ומשרדים מקומיים - שם התקבלו מברקים בתורכית וערבית. בנוסף התקיימו גם תחנות דואר קטנות לקבלת מכתבים ומשלוחם בלבד.

למרות החידושים שהנהיג, נחשב הדואר התורכי לבלתי יעיל. רק עם הנחת מסילת הברזל בין יפו לירושלים בשנת 1892 השתפר השירות. הדבר התבטא בהעברת דואר יומיומית ליישובים שלאורך המסילה ובהגדלת כושר התחרות בשל האיסור על בתי הדואר הזרים להשתמש ברכבת להעברת הדואר.

בשנת 1895 נפתח ברחוב היהודים בעיר העתיקה סניף דואר תורכי. מעל פתחו התנוסס שלט מאיר עינים בעברית: "פאסט תורכית". כדי לעודד את התושבים היהודים להשתמש בשירותי הדואר, הוכנסה לשימוש (אם כי לזמן קצר) חותמת דואר רשמית שטבעה את השם" ירושלם" (בעברית). כן הודפסו גלויות דואר שנועדו למשלוח לחו"ל ועליהן פסוקים בלשון הקודש. ניהול סניף הדואר החדש הופקד בידי אליהו הוניג, איש ציבור מכובד בקרב יהודי ירושלים. הוא שימש בתפקידו עד לכיבוש הארץ בידי הבריטים. על פעילותו הנמרצת והחידושים שהנהיג אפשר ללמוד ממודעות שפרסם בחוצות העיר, ובהן פירט את שירותיו המתקדמים: הצבת תיבות דואר, חלוקת מכתבים לבתי התושבים והעברת כספים מהירה לחו"ל.

חרף מאמציו לא זכה הדואר הממלכתי התורכי לאהדה בקרב התושבים, ועל כך מעידות הכנסותיו הזעומות. כחודשיים אחרי שפרצה מלחמת - העולם הראשונה, ב- 30 בספטמבר ‏1914, נסגרו משרדי הדואר הקונסולריים, והדואר התורכי היה היחיד שנותר לשרת את הציבור.