התפתחות הדואר - הטלגרף, הטלפרינטר והפקסימליה
|
מכשיר הטלגרף (מיוונית : טלה - רחוק, גרפיין - לכתוב) הומצא כמכשיר מעבדתי על ידי ובר וגאוס בשנת 1833. בשנת 1835 בנה מורס את הטלגרף שלו, והפעילו לראשונה ב- 1837 תוך שימוש בשיטת איתות הנקראת עד היום על שמו. כתב מורס משמש להעברת אותיות ומספרים באמצעות צירופי נקודות וקווים. פקיד הטלגרף קולט את האותות ומתרגמן למילים ולמשפטים.
|
|
קו הטלגרף הראשון הותקן ב- 1844 בין הערים וושינגטון ובלטימור, ובשנת 1951 נפרש קו טלגרף תת-ימי, שקישר בין אנגליה וצרפת . בתחילת דרכה הייתה התקשורת הטלגרפית איטית והצריכה כמויות גדולות של כבלים. עם השנים פותחו שיטות שונות לשיכלול ויעול תקשורת זו: |
|
|
בישראל, כמעט ולא נעשה שימוש במכשירי טלגרף, למעט קשר לאוניות בלב ים (טלגרף אלחוטי), קשר צבאי וקשר חובבים . הטלפרינטר (טלקס) הוא שיכלול של מכשיר הטלגרף. באמצעותו ניתן להעביר מידע מודפס בין שתי עמדות. מרכזת הטלקס הראשונה בישראל נחנכה בשנת 1954. עד שנות ה - 80 היה זה האמצעי העיקרי להעברת נתונים וחומר כתוב, וניתן היה למוצא אותו בכל מערכות העיתונים, משרדי ממשלה, סניפי דואר, מפעלים ובתי עסק גדולים .
|
|
פיתוח טכנולוגי הביא להחלפת הטלגרף והטלפרינטר בפקסימיליה מכשירי הפקסימיליה, כאמצעי להעברת מסמכים כתובים דרך קו הטלפון, הוכנסו לשימוש מסחרי בשנות ה - 40. לשימוש בארץ הוכנסו המכשירים בשנות ה-70.
|
