התפתחות הדואר - יונת הדואר

נח היה, כנראה, הראשון שהפעיל את היונה כיונת דואר, כדי לקבל מידע על המבול. היו ימים, בהם שמשה היונה הצחורה כאמצעי להעברת מסרים, ובמספר מקרים אף הייתה אמצעי הקשר היחידי והעיקרי. ניצולה של יונת הדואר בשירות הצבא היה הרווח ביותר.

תורת היונאות מבוססת על העיקרון, לפיו נוהגת היונה לחזור לבסיסה, כלומר לשובך ממנו יצאה, מונחית על ידי חוש טבעי. מקובל לחשוב כי הדחף להתרבות הוא הגורם הדומיננטי אשר מחזיר את היונה דווקא למקומה, כי ליונה רק בן זוג אחד ויחיד ואליו היא חוזרת. מעניין לציין כי היונה אינה מאבדת אף פעם את פחדה הראשון מפני מעוף הלילה, ויש לה קשיים בניווט ובמעוף במזג אויר חורפי קשה. יונת דואר מאומנת ומאולפת מסוגלת לעוף לטווח של 1,000 ק"מ (למעלה מ - 750 ק"מ ליום), במהירות של 70 קמ"ש. המסרים שהעבירו יוני הדואר נכתבו על נייר דקיק, הושמו בגליל קטן - טוטף - והוצמדו לרגליהן.

השימוש ביוני הדואר בעת העתיקה הבטיח בטחון וחסיון שלא אפשרו דרכי העברת המסרים שהיו נהוגות אז - שפת האיתותים הוויזואלית (סימני האש והעשן), קשר התופים, הרצים והפרשים.

הראשונים עליהם ידוע שהשתמשו ביוני דואר, היו הסוחרים הפיניקיים בים התיכון שלקחו עמם באניותיהם יונים ושחררו אותן בלב ים עם מידע מסחרי ימי על מסעם.

על היוונים ידוע כי השתמשו ביונים לשתי מטרות: להודיע על תוצאות המשחקים האולימפיים באתונה, ולבשר על ניצחונות בשדה הקרב.

הרומאים גם הם השתמשו ביונים, וידוע על קיומם של שובכים בני ‏5,000 יונים. פרונטינוס, סופר רומאי, מייחס ליוליוס קיסר שימוש ביוני דואר. המשורר אובידיוס מספר על שיגורה של יונה צבועה בארגמן על מנת לבשר את דבר הניצחון באחד המשחקים האולימפיים.

בין סוף המאה ה- 12 ואמצע המאה ה- 13 הגיע קשר יוני הדואר לשיא פריחתו במזרח: מרקו פולו הנודע מביע התפעלותו על שירות ה בסין.

ב- 1815 הייתה זו היונה שהגיעה ראשונה לאנגליה ובישרה על מפלתו של נפוליאון בקרב ווטרלו, 3 ימים לפני שהגיע לשם שליחו של ולינגטון.

שנים אחדות לאחר מכן השתמשה סוכנות הידיעות רויטרס, שהייתה עדיין בחיתוליה, בשרות היונים להעברת דווחי בורסה בין גרמניה לבלגיה.

במלחמת פרוסיה - צרפת (1871-1870) השתמשו הצרפתים בשירותיה של היונה כמצור על פאריס (1870), בשלחם מכתבים והודעות לנצורים . קשר היונים שימש כדרך היחידה להעברת מידע בין פריס לערי השדה.

במלחמת העולם הראשונה הומצא לראשונה (ע"י צרפתי) השובך הנודד (או "השובך הקרבי" כפי שנקרא בפי יונאי הקשר). ידוע, כי שירותי הריגול הצרפתיים השתמשו ביוני דואר למשימות של העברת מסרי ביון מסוכני ריגול שפעלו בעורף האויב, והיונים הוצנחו אליהם במכלים. הצבא הצרפתי אף עשה נסיונות להשתמש ביוני דואר לצורכי תקשורת עם יחידותיו באלג'ריה. הנודעות ביותר מבין יוני הדואר במלחמת העולם הראשונה היו "הפילוטלוק" הבריטית, שהצילה את חייהם של 6 אנשי צוות של מפציץ שנפל בים, וה"מרקור" האמריקנית, שעל אף היותה פצועה העבירה ידיעות שנוצלו כדי לתקן את כיוון אש תותחי בנות הברית נגד הגרמנים.

שימוש אזרחי ראשוני נרחב ביוני דואר נעשה באי גרייט ברייר שליד ניו זילנד. באי זה התחרו שתי חברות על מתן שירותי משלוח מברקים באמצעות יונים ושם גם נוצרו בולי דואר האוויר הראשונים בעולם. היונים שימשו כאמצעי שיגור פרטיים, ולהפצת פרסומי תעמולה.

הישוב העברי נעזר בדואר היונים בתקופת המאבק המחתרתי נגד המנדאט הבריטי ובראשית מלחמת העצמאות. הפעם הראשונה אשר בה הוכיח דואר היונים את יעילותו הייתה ב"ליל הגשרים" (12 ביוני 1946). יחידות פלמ"ח פוצצו באותו לילה גשרים על גבולות ארץ-ישראל, ולאחר הפיצוץ נשלחו יוני הדואר להודיע לפיקוד העליון על הצלחת המשימה. כן התקשרו ישובים חדשים, בעת עלייתם על הקרקע בנגב, בעזרת יוני דואר עם מרכז הארץ. מספרים כי יוני דואר היו בשימוש גם בעת ליווי שיירות לירושלים ולגליל . ידיעות חשובות ביותר הגיעו לתעודתן באמצעות יוני דואר בראשית מלחמת העצמאות. במאי 1948 הגיעה יונת דואר, בסערת גשם וברד, מעטרות המנותקת לירושלים, והביאה ידיעה כי לרגל תקלה נשאר הישוב ללא קשר אלחוט. היונה עשתה את הדרך ב- 14 דקות בלבד, על אף הסערה. באותו יום הביאו יוני דואר ידיעות מגוש-עציון, על התקפת טנקים כבדה של הלגיון הערבי ועל פצועים והרוגים ודרישה לתגבורת מהירה.

חיל הקשר של צה"ל הקים יחידת יונאים מיוחדת.